כלבים בשדה קוצים

בימי האביב והקיץ הכלבים שלנו חשופים למזיקים מסוג לא צפוי. המלענים.
המלענים הינם זרעים של צמחי השיבולת העטופים בזיפים נוקשים. כאשר השיבולת יבשה הזרעים מתנתקים בקלות ובעזרת הזיפים הם נצמדים לפרוות בעלי החיים העוברים בסביבה ומסייעים להפצת זרעי הצמח לאזורים מרוחקים יותר.

הבעייתיות טמונה במבנה המיוחד של המלענים: הקצה חד ונוקשה ואילו החלק האחורי מפוצל ומאורך ויוצר צורת חץ המכוסה בזיפים קטנים מרובים. בצורה זו אם המלען חודר את העור או למשל לנחיריים או לתעלת האוזן הוא יכול להתקדם בכיוון אחד בלבד- קדימה ולא יוכל לצאת לבד ללא עזרה. האבחנה הנכונה לעיתים קשה כאשר המלען כבר נדד והתחפר בעומק הרקמה ולא ניתן לראותו חיצונית כי לא ניתן לזהותו באמצעות רנטגן.

המקומות הנפוצים ביותר אליהם מגיעים המלענים ומתחפרים:

• אוזניים – נוכחות של גוף זר בתוך תעלת האוזן גורם לכלב לחוסר שקט. הוא יטה את הראש לכיוון האוזן בה נמצא המלען וינער את הראש לעיתים תכופות. במקרים נדירים ביותר לא נראה סימנים קליניים ואת המלען נמצא בצורה אקראית במהלך ביקור שגרתי במרפאה.
  למזלנו המלען לא חודר את עור התוף (במידה ועור התוף בריא) ואין באפשרותו להתקדם לרקמת המוח.
  הוצאת המלען חייבת להיעשות באמצעות מכשיר מיוחד הנקרא אוטוסקופ המאפשר להתבונן אל תוך התעלה. לעיתים קרובות יש צורך לבצע זאת בטשטוש. נסיונות להוציא את הגוף הזר "על עיוור" עלולים לגרום לפגיעות חמורות.
• תת עור – ברגע שהמלען נצמד לפרוות הכלב, תוך זמן קצר הקצה החד יוצר פצע קטן בעור דרכו הוא חודר ומתחפר. בדר"כ נראה את הפצעים הנגרמים בין אצבעות כפות הרגליים. אך זה יכול לקרות גם בקפלים שבאזור איבר המין או בכל מקום אחר בו הפרווה הינה מאוד צפופה.
  אם עדיין תוכלו להבחין בקצה השעיר של המלען מבצבץ דרך הפצע ניתן לנסות להוציאו באמצעות פינצטה. יש לתפוס כמה שיותר קרוב לבסיס המלען כדי לא לקורעו. לעומת זאת כאשר חודר המלען בשלמותו, חור הכניסה נסגר במהרה ונוצרת תגובה דלקתית מסביב לגוף הזר. הכלב ילקק את האזור לעיתים תכופות וייתכן כי תיווצר אדמומיות ונפיחות. במקרה זה יש להגיע לוטרינר בהקדם בכדי למנוע את נדידת המלען לאזורים עמוקים יותר ופחות נגישים שיצריכו פתיחה כירורגית ובכדי להמנע מהתפתחות זיהום באזור.
• אף – כלבים אוהבים לרחרח עשב ולדחוף את החוטם לכל מקום. בזמן השאיפה ישנה סכנה שהמלען יחדור דרך הנחיריים. הכלב יחל להתעטש לעיתים תכופות, לעיתים עיטושים חזקים ועוצמתיים ולעיתים ינסה לגרד את האף עם כפות הרגליים או כנגד הרצפה. הפרשות דמיות עלולות להופיע. אם הבחנתם בסימנים אלו מומלץ לנסות להבחין באיזה נחיר מופיעות ההפרשות ולהגיע במהרה לוטרינר.
  את המלען ניתן יהיה להוציא בהרדמה בלבד (לכן מומלץ לא לתת לכלב לאכול עד ההגעה), לעיתים קרובות באמצעות מכשיר אנדוסקופ.
  חללי האף של הכלב בנויים מקפלים מרובים והרירית המצפה אותם מדממת בקלות, דבר היכול להקשות על מציאת המלען. בדר"כ המלען החודר נעצר באחד הקפלים ואם לא מוצאים אותו בהקדם יכול לגרום לדלקת כרונית באזור (Rhinitis) אשר מתבטאת בעיטושים תכופים, מצב רוח ירוד ובהפרשות מוגלתיות מנחיר אחד.
  לעיתים המלען מתקדם לכיוון הגרון ומגרה את ריפלקס הבליעה וכך מגיע למערכת העיכול ומתעכל ע"י חומצות הקיבה ללא סכנה לכלב.
• קנה הנשימה והסימפונות – את המלען נוכל למצוא באזורים אלו כאשר הוא נשאף דרך חלל הפה. במקרים כאלו מדובר במצב חרום. אם לא ישלף החוצה תגרם דלקת ריאות חמורה, קשה לטיפול שעלולה להסתיים במוות. לכן כאשר הכלב משתעל ללא הפסקה שיעול חזק ומאומץ, לעיתים עם הפרשה דמית ואם חושדים כי שאף מלען יש להגיע בהקדם למרפאה וטרינרית.
  הדרך היחידה להוציא את המלען במקרים אלו היא באמצעות ברונכוסקופיה בהרדמה מלאה.
• אזורים אחרים – לעיתים המלענים חודרים לאזור העין, אל תוך הלחמית או מתחת לעפעף השלישי. זהו מיקום נפוץ יותר אצל חתולים. תוכלו לראות עין אחת עצומה (כתגובה לכאב) ואדומה, עפעף שלישי מורם והפרשת דמעות אינטיסיבית מעין אחת בלבד ולעיתים לא ניתן לראות כלל את הגוף הזר. גם במקרה זה יש למהר לטפל שכן המלען עלול לגרום לדלקת לחמית וקרנית חמורה (Keratoconjunctivitis) ואף כיבים בלחמית.

כיצד ניתן לטפל?
מהות הטיפול תלויה כמובן באזור החדירה. אם המלען הוצא בשלב ראשוני בדר"כ לא נצפה לסיבוכים אך חשוב לציין שהמלען מחדיר בכניסתו לגוף גם מטען חיידקים ופטריות ולכן בדר"כ הטיפול יכלול מתן אנטיביוטיקה.

בקיצור מה עושים? בחודשי האביב והקיץ מומלץ למנוע מהכלב להסתובב בשדות בהם גדלה השיבולת, במיוחד כלבים בעלי שיער ארוך. ואם הכלב כבר נהנה מטיול בשדה חיטה – לא לחכות ובסיום הטיול לסרק את הכלב ולשלוף מיד את כל הזרעים. ולא לשכוח לחפש באזורים הנסתרים: בין אצבעות כפות הרגליים, להרים את אפרכסת האוזן, בית השחי והמפשעה…