מחלה זו נפוצה בנקבות בוגרות, בדר"כ מעל גיל 6, שאינן מעוקרות והינה נפוצה יותר בכלבות לעומת חתולות.
המחלה נגרמת בשל הורמוני המין המופרשים בזמן הייחום, הגורמים לגדילת רירית הרחם ולעליה בכמות ההפרשות, וזאת על מנת לאפשר את קליטת העובר בבוא הזמן.
לעיתים, בעיקר כפועל יוצא לגיל החיה, רירית הרחם יכולה לגדול, להתעבות וליצר כמות מוגברת של הפרשות, מצב המכונה Endometrial cystic hyperplasia. הפרשות אלו הן מצע מצוין לגידול חיידקים אשר מגיעים מהנרתיק בזמן הייחום, כאשר צוואר הרחם פתוח. התרבות מסיבית של אותם חיידקים, אשר מיצרים רעלנים שחודרים למחזור הדם, גורמים לבסוף להופעת המחלה ולביטוי הקשה שלה. לכן לרוב נבחין במחלה כחודש – חודשיים לאחר תום הייחום.
ישנם שני סוגים של דלקות רחם:
האחת נקראת "פתוחה"– במצב זה צוואר הרחם נשאר פתוח ומאפשר יציאת הפרשות צהובות / חומות / אדמדמות, בעלות ריח רע מהבושת- דבר המקל על זיהוי המחלה.
השנייה נקראת "סגורה"– במצב זה צוואר הרחם נסגר לאחר תום הייחום, בעוד החיידקים אשר "טיפסו" לרחם מתרבים ומיצרים כמות גדולה של מוגלה אשר נשארת כלואה ברחם ואינה נראית לעין בעת הבדיקה הפיזיקאלית. מצב זה הינו כמובן מסוכן יותר בשל התרחבות הרחם, הדופן נהיית דקה וישנה סכנה לקרע. הכלבה מרגישה רע יותר בהשוואה לדלקת "פתוחה" בשל הלחץ על הרקמות האחרות בחלל הבטן אך גם עקב ספיגת רעלנים למחזור הדם.
אבחון:
לרוב הבעלים יבחינו בסימנים קליניים כגון חוסר תיאבון, ירידה בפעילות, אפטיה, הקאות, שלשולים, שתייה והשתנה מוגברים. אם לפנינו דלקת רחם "פתוחה" נבחין גם בהפרשות מאזור הנרתיק.
בבדיקה הפיזיקאלית הווטרינר יבחין כי טמפרטורת הגוף גבוהה (במקרים החמורים אף נמוכה מהנורמה) ולרוב בכאב או חוסר נוחות במישוש בטני.
בדלקת רחם "סגורה" ניתן להרגיש את הרחם מוגדל בחלל הבטן.
בבדיקות הדם ניתן לראות עליה חדה במספר התאים הלבנים (לאוקוציטוזיס), עלייה באנזימי הכבד ובכולסטרול, ולעיתים נבחין בפגיעה בתפקוד הכליה ושינויים ברמת המלחים והסוכר בדם. לעיתים אף ישנו צורך בבדיקת תפקודי קרישה.
בדלקת "פתוחה" ניתן לקחת דגימה מההפרשות ולבחון אותן תחת מיקרוסקופ.
בדלקת "סגורה" נעזר באמצעיי הדמיה (רנטגן / אולטרא סאונד) בכדי לראות את השינויים בגודל, בצורה ובתכולת הרחם.
טיפול:
הטיפול המומלץ והנכון יהיה עיקור מידי של הכלבה. עיקור זה, בשונה מעיקורים שיגרתים, מתבצע בחירום והינו בדרגת סיכון גבוהה. ישנו צורך מידי בהוצאת השחלות והרחם, ואיתו את התוכן המוגלתי שמסכן את בריאות הכלבה. הרחם הינו עדין ושברירי יותר ואספקת הדם המגיעה אליו גדולה יותר.
במקביל על הכלבה לקבל טיפול בנוזלים וטיפול אנטיביוטי ושיכוך כאבים.
בדלקת רחם "פתוחה"- ניתן לטפל באמצעות טיפול אנטיביוטי (על סמך תרבית ורגישות) לטווח זמן ארוך יחסית (לפחות 20 יום). אך אפשרות זו אינה מומלצת מאחר וישנה סכנה לחזרתיות במהלך אחד הייחומים הבאים והכלבה חשופה לזיהומים כרוניים.
מניעה:
כלבות שאינן צפויות להריונות רצויים צריכות לעבור עיקור בגיל מוקדם מאחר ורחם שאינו ממלא את תפקידו הטבעי צפוי לפתח בעיות בגיל מבוגר יותר.